פסק-דין בתיק ע"א 9053/07

1.        לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בת"א 10636/04, לפיה נדחתה תובענה שהגישה המערערת כנגד המשיבות, חברת "אגד" ואיילון חברה לביטוח בע"מ, לפיצויים בגין נזקי גוף שהוסבו לה בתאונה.

2.        המערערת, ילידת 1958, נפגעה ביום 20.4.04 בעת שחצתה כביש במעבר-חציה, מול בית-הספר רנה-קסין בירושלים. לטענתה, היא החליקה על כתם של שמן מנוע שנגרם כתוצאה מדליפה מאוטובוס של חברת אגד שעבר במקום, וכתוצאה מההחלקה נגרם לה שבר מרוסק. המערערת לא הגישה לבית-משפט קמא חוות-דעת רפואית בשלב כלשהו של המשפט, ותמכה יתדותיה בטענה, כי הוסבה לה נכות רפואית בשיעור של עשרה אחוזים, על מכתבו של ד"ר סאלח ג'אבר.

           במקור, הוגשה התובענה כנגד אגד, עיריית ירושלים ומשרד התחבורה. כתב-התביעה תוקן, והמערערת צמצמה את תביעתה, והפנתה אותה אך כלפי חברת אגד והמבטחת של השימוש ברכב, איילון חברה לביטוח בע"מ.

3.        יצוין, כי המערערת בחרה לייצג את עצמה, הן בערכאה הדיונית והן בערעור זה. בהודעה שנשלחה למערערת ביום 28.6.07, בגדרו של ערעור זה, הומלץ לה לשקול שכירת שירותיו של עורך-דין לצורך ייצוגה בערעור. חרף ההמלצה האמורה, החליטה המערערת לייצג עצמה בערעור, ויש להצר על כך שנמנעה מהגשת עיקרי טיעון, כפי שנדרשה לעשות, ובפרט כאשר הודעת הערעור הייתה לקונית ולא מפורטת. 

4.        המשיבות, "אגד" וחברת הביטוח "איילון", טענו בבית-משפט קמא כי לא התרשלו וכי כתם השמן לא נגרם מאוטובוס של חברת אגד, ובנוסף ולחלופין גרסו כי לא קיים קשר סיבתי בין נזקיה הנטענים של המערערת. הן הגישו הודעת צד שלישי כנגד עיריית ירושלים ומשטרת ישראל, ובהמשך הדיון בבית-משפט קמא נמחקה בהסכמה ההודעה לצד שלישי כנגד עיריית ירושלים.

5.        בבית-משפט קמא העידה המערערת, וכן הושמעה מטעמה עדותה של העדה אורלי בלומין. מטעם הנתבעים העיד נהג אוטובוס בשם מוחמד עיסאווי, ומטעם המדינה הושמעה עדותו של רב-פקד יחיאל אמסלם ממשטרת ישראל. המערערת העידה, כי עובר לחציית הכביש הבחינה בכתם השמן על מעבר החציה, ואף הפנתה את תשומת לבם של שני אנשים, לובשי מדים ששהו במקום, לקיומו של הכתם. היא לא ידעה לומר בבירור אם שניים אלו היו שוטרים, אם לאו; אך על-יסוד עדותה, כי על מדיהם היה סמל של עיריית ירושלים, הסיק בית-משפט קמא שמדובר היה בפקחי עירייה. הגב' אורלי בלומין, אשר הייתה במועד הרלבנטי תלמידה בבית-הספר "רנה קסין", ראתה את אירוע ההחלקה, וציינה בעדותה כי היו במקום שלושה שוטרים שכיוונו את התנועה, וכי הללו אף ניגשו למערערת לאחר נפילתה והושיטו לה עזרה. לפי עדותו של נהג אגד, מוחמד עיסאווי, הוא עבר במקום באוטובוס בשעה 11:30, ובהמשך אף בשעה 12:30, ובשתי הפעמים שנסע ברחוב לא אירעה כל תקלה שגרמה לנזילת שמן מהאוטובוס. הוא אף לא ראה שוטרים או פקחי עירייה במקום, בשתי ההזדמנויות שבהן חלף בכביש.

6.        בפסק-דינו קבע בית-משפט קמא, על-יסוד התרשמותו ממכלול העדויות, כי אכן היה כתם שמן על הכביש וכי המערערת החליקה עליו בעת שחצתה את הרחוב. ואולם, בית-המשפט הגיע למסקנה, כי לא הוכח שכתם השמן נוצר על-ידי האוטובוס שבו נהג מר מוחמד עיסאווי, או אוטובוס אחר של חברת אגד. על-כן, החליט לדחות את התובענה כנגד חברת אגד והמבטחת שלה. בשולי פסק-דינו הוסיף וציין בית-משפט קמא, כי התובעת נהגה ברשלנות תורמת משמעותיות ביותר, כאשר לפי עדותה, עובר לחציית הכביש ראתה את כתם השמן, אך נכנסה אליו בעיניים פקוחות, וזאת אף לאחר ששאלה את האנשים במקום לפשרו של הכתם. הואיל והתובענה כנגד המשיבות נדחתה, לא נדרש בית-המשפט לקבוע ממצאים לגבי אחריותם של עיריית ירושלים או של משטרת ישראל לאי-הסרת הכתם לאחר היווצרותו. ואולם, הוא מצא מקום לציין, בין-השאר על-יסוד עדותו של רב פקד אמסלם ועל-פי הרישומים הממוחשבים מטעם המשטרה ומטעם העירייה, כי שני גורמים אלו פעלו בזריזות וביעילות, עת הגיעו למקום בחלוף מספר דקות לאחר שנודע להם על המפגע. 

7.        בהודעת הערעור מלינה המערערת כנגד החלטתו של בית-משפט קמא לדחות את התביעה. היא ציינה, כי נמנעה מהגשת חוות-דעת רפואית, מחמת היעדר יכולת כלכלית לממן חוות-דעת שכזו. כן טענה, כי השמן נשפך מהאוטובוס שבו נהג מוחמד עיסאווי, וכי הנהג לא מסר גרסת אמת בעניין זה.

8.        עיקר המחלוקת בערעור הנדון, נסב, אפוא, על ממצאיו העובדתיים של בית-משפט קמא, ועל קביעתו כי לא הוכח שכתם השמן נוצר מנזילה שמקורה באוטובוס של חברת אגד.  

9.        כלל הוא, המשמש נר לרגלינו גם בנסיבות הערעורים דנן, כי בית-המשפט שלערעור לא ייטה, בדרך כלל, להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת ראיות לפני הערכאה הדיונית, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות. בהתאם, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הראשונה אשר התרשמה מהעדים, אלא בשעה שאי-מהימנות עדות היא ברורה וגלויה על-פני הדברים (ע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית - פסק-דין מיום 9.8.06 (טרם פורסם); ע"א 501/84 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' דוד מירון, פ"ד מב(2) 89, 99; ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631; ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 43; ע"פ 2239/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643).

10.      לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי לא קמה כל עילה להתערב בקביעותיו של בית-משפט קמא בנושאים העובדתיים שבמחלוקת. מסקנותיו של בית-המשפט נסמכו על ניתוח התשתית הראייתית שהונחה לפניו, ולא מצאנו כי בקביעת הממצאים נפל פגם המקים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. לא הובאה לפני בית-משפט קמא ראיה ישירה, ואף לא נסיבתית, לכך שכתם השמן נוצר מדליפה מאוטובוס של חברת אגד, ובנסיבות אלו בדין נדחתה התביעה נגד שתי המשיבות. ערים אנו לעובדה שהמערערת נפגעה כתוצאה מההחלקה על כתם שמן, ואולם, משלא עלה בידיה של המערערת להוכיח כי כתם זה נוצר מדליפה מאוטובוס של חברת אגד, לא היה מנוס מדחיית התובענה כנגד שתי המשיבות.

           על-יסוד האמור לעיל, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזאת.

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 

ניתן היום ז' בתשרי, תשס"ח (19 בספטמבר 2007), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לצדדים.